תאונות העבודה בישראל גובות מכל אחד ואחד מאיתנו מחיר יקר, יקר מדי.
המחיר אינו רק מחיר כלכלי, הגורם נזק כבד למדינת ישראל, אלא גם מחיר אנושי ורגשי. הממוצע הרב שנתי של הרוגים בתאונות עבודה הוא כ-55 הרוגים בשנה (הרוג בשבוע), והמוסד לביטוח לאומי משלם מדי שנה כ-3.3 מיליארד שקל ל-67,500 נפגעי תאונות עבודה. ההפסד למשק הישראלי גדול עוד יותר כתוצאה מעלויות עקיפות כגון אבדן ימי עבודה, טיפולים רפואיים וכד'.
השאלה המרכזית והעיקרית העומדת בפני כל העוסקים בתחום מניעת תאונות עבודה ושמירה על בריאות העובד בעבודתו היא מדוע נגרמות תאונות העבודה ומהי הדרך המיטבית כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר במניעתן.
כבר מראשית לימוד הנושא - לפני קרוב ל-100 שנים - הגיעו למסקנה שתאונות עבודה מתרחשות כתוצאה מ-2 גורמים עיקריים: כשל טכני כלשהו שגרם להתרחשות אירוע שכתוצאה ממנו נפגעו עובדים, או כתוצאה מהתנהגות אנושית לא מתאימה לנסיבות שנבעה כתוצאה מטעות, שגיאה וכד'.
כדי לטפל בבעית תאונות העבודה גויסו מהנדסים ומדענים מתחומים שונים ומדיסציפלינות שונות ופותחו שיטות מגוונות שכל אחת מהן מנסה להתמודד עם הבעיה.
בנוסף לכך, כבר בשנים הראשונות שלאחר הקמת מדינת ישראל אומץ נוסח החוק הנקרא "פקודת הבטיחות בעבודה" ונחקק חוק "ארגון הפיקוח על העבודה" שקבעו דרישות סטטוטוריות לרמות בטיחות ופעילויות מניעה נדרשות.
"פקודת הבטיחות בעבודה" הוא למעשה "חוק טכני" הקובע דרישות טכניות וכלליות לגבי תנאי בטיחות וגיהות במקומות עבודה שונים. בין התנאים והדרישות האלה אפשר למצוא, לדוגמה: מתן תנאים מתאימים אנושיים לעובדים במקומות עבודה כגון תנאי הגיינה וניקיון -
"מפעל יוחזק במצב נקי וללא צחנה הבאה מביוב, מנוחיות או ממטרד";... יום יום יסולקו בשיטה נאותה לכלוך ואשפה שנצטברו על הרצפות והשולחנות של חדרי העבודה ובחדרי המדרגות ובמסדרונות" וכד'.
בין יתר הדרישות אפשר למנות את דרישות החוק לצביעה, להתקנת שירותים לעובדים, לתנאי איוורור, תאורה וחימום, וכמובן בהמשך דרישות טכניות לגידור ולהגנה על חלקים מסוכנים של מכונות, בדיקות חובה למיתקנים אשר עלולים להיות מסוכנים באם יש בהם תקלה, כגון בדיקות תקופתיות למיתקני הרמה, למעליות, קולטי אוויר וקולטי קיטור, הסדרי בטיחות לשעת דליקה ועוד.
מצד שני – חוק ארגון הפיקוח על העבודה חוקק כדי לעסוק בצד המינהלי של שמירה על רמת בטיחות נאותה במקום עבודה ופיקוח על כך.
בחוק זה נדרש משרד העבודה (כיום משרד התמ"ת) לפקח על חוקי העבודה ובמיוחד על חוקי הבטיחות בעבודה באמצעות מפקחים מקצועיים שסמכותם היא נרחבת.
במקביל, מקומות העבודה נדרשים לקיים פעילות מינהלית בתחום מניעת תאונות העבודה. פעילות מינהלית זו כוללת הקמת ועדת בטיחות בכל מקום בו עובדים 25 עובדים ויותר, מינוי ממונה בטיחות במקום עבודה בו עובדים יותר מ- 50 עובדים, חובת הדרכת עובדים בנושאי בטיחות וגיהות במקום העבודה ואספקת אמצעי מגן וציוד מגן אישי.
העובדים חייבים לשמור על הציוד שקיבלו ולקיים את ההנחיות והכללים שהודרכו בהם.
בנוסף נדרשים מקומות העבודה להכין תכנית עבודה ופעילות בתחום הבטיחות ובין היתר בדיקות תקופתיות לציוד ולכלים, טיפול בסיכונים, הנחיות לשעת חירום ועוד.
המוסד לבטיחות ולגיהות הוקם גם הוא בהתאם לחוק זה, ותפקידו - על פי החוק - לקדם את תנאי הבטיחות בעבודה והגיהות המקצועית.
את קידום תנאי הבטיחות המוסד מקיים באמצעות מדריכי בטיחות מומחים, פעילות הסברה והדרכה, סיוע לפעילות של נאמני בטיחות והקמה וליווי של ועדות בטיחות, ועוד פעילויות רבות ומגוונות.
פעילויות ראויות לציון הן הקמה והפעלת מרכז מידע גדול ומשוכלל והפעלת אתר אינטרנט בו כל אחד ואחת יכולים לקבל תשובה מקצועית ומוסמכת במיגוון עצום של שאלות ובעיות הקשורות לבטיחות ולגיהות בעבודה, וכל זאת ללא כל התחייבות ותוך שמירה קפדנית על אנונימיות של הפונה.
הכותב: מטיאס אנדרי מנהל אגף הסברה, פרסום והוצאה לאור של המוסד לבטיחות וגיהות